<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יהודה סתם שבכל התלמוד</h1>
<h2>דף עט:</h2>
רב יהודה סתם שבכל התלמוד הוא רב יהודה בר יחזקאל והוא דגרסינן בשלהי פ"א דסנהדרין [י"ז ע"ב] סבי דפומבדיתא רב יהודה ורב עינא. וגרסינן נמי בערבי פסחים [ק"ד ע"א] אשכחתינהו לסבי דפומבדיתא דיתבי ואמרי בין לצלותא בין לקידושא מקדש השבת וכו'. וגרסינן בעירובין פרק חלון אמר רב יהודה חבית של שיתופי מבואות צריך להגביה מן הקרקע טפח אמר רבא הני תרתי מילי סבי דפומבדיתא אמרינהו חדא הא, אידך המקדש טעם מלא לוגמיו יצא. וקסבר רבא דרב עינא נמי אמרה להא דחבית. ובמקדש קסבר דרב יהודה ורב עינא אמרי לה. משום דבפרק ערבי פסחים [ק"ז ע"א] גרסינן ת"ר טעימת יין כל שהו ורבי יוסי בר יהודה (אמר) [אומר] מלא לוגמיו ואמר רב הונא וכן תני גידול דמן נרש המקדש טעם מלא לוגמיו יצא. ואתי רבא למימר דסבי דפומבדיתא אמרי לה. ונפקא מינה דכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. ובסדר גידל כתבתי פירוש מלא לוגמיו. אמר רב חביבא הא נמי סבי דפומבדיתא אמרוה, אמר רב יהודה אמר שמואל בפרק מפנין [שבת קכ"ט ע"א]. עושין מדורה לחיה בשבת וכו'. וקסבר רב חביבא דרב עינא נמי אמרה. ואמר אמימר הא נמי סבי דפומבדיתא אמרוה. איזוהי אשירה רב אמר כל שהכומרים [שומרין] ואין טועמין מפירותיה. ושמואל אמר כגון דאמרי הני תמרי ליהוי לבי ניצרפי. ואמר אמימר אמרו לי סבי דפומבדיתא הלכה כשמואל. דאע"ג דקיימא לן הילכתא כותיה דרב באיסורי בהא הילכתא כשמואל. ועיקרה בפרק כל הצלמים [ע"ז מ"ח ע"א]. ודוקא היכא דגרסינן סבי דפומבדיתא. אבל היכא דגרס פומבדיתאי אמרי, כההיא דתחילת פרק אע"פ [כתובות נ"ה ע"א] דנראה דכל היכא דאמרינן פומבדיתאי אמרי היינו רבה ורב יוסף. דהכי גרסינן התם בשלהי פ"א דסנהדרין [י"ז ע"ב] אמוראי דפומבדיתא רבה ורב יוסף וכו'. ודוקא היכא דגרסינן אמרי אמוראי דפומבדיתא (דהא) [דהכי] אשכחן. ורב [יהודה] הוא שהיה שמואל רבו מעיד עליו וקרי עליה לית דין ילוד אשה כדאיתא בפרק כל היד הלכה ראשונה [נדה י"ג ע"א]. והוא שלא היה נושא פנים לשום אדם בחנופה כדאיתא באלו מגלחין [מו"ק י"ז ע"א] ההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שמועניה ושמתיה רב יהודה אע"ג דצריכו ליה רבנן וא"ל רב יהודה דחדי משום דכי אתי לעלמא דאתי אפילו לגברא רבא כוותיה לא נסיב אפיה. וכמה מעלות היו בו כדאיתא פ"ג דברכות [כ' ע"א] דרב יהודה כי שליף חד מסאנא קאתי מיטרא. וכדגרסינן נמי בפירקא דחסידי [תענית כ"ד ע"א] דאמר ליה [אליהו] זכור לטוב דאי שליף למסאני אחרינא קא מחריב עלמא. אינש צניע נמי [הוה] כדאיתא בפרק התכלת ורב יהודה אינש צניע הוה ולא שרי לגלימא כל יממא.
